להחזיר טהרה ליושנה לרכישת הספר
דף הבית
תקציר
מאמרים
קיצור הדינים
כותבים לנו
מי אנחנו
צור קשר
english

העקרות ההלכתית וחומרת שבעת הימים הנקיים - תמליל בעקבות ראיון עם קובי ברקאי 15.6.19 באולפני כאן רשת ב

מה הביא אותך לעסוק בנושא זה שיפה לו הצניעות, שבדרך כלל הוא עניינם של תלמידי חכמים ורבני קהילות ולא של רופאי נשים?

לכאורה הנושא נראה שולי, אולם במהלך השנים נוכחתי לדעת שאין הוא שולי כלל ועיקר. ההיפך הוא הנכון. למרות שהדבר קשור לעניינים שבינו לבינה, שהצנעה יפה להם, עיסוקי כגינקולוג שומר מצוות הראתה לי שמדובר בנושא חשוב מעין כמוהו. לא אגזים אם אומר שזהו, לעניות דעתי, אחד הנושאים העיקריים הראויים לעמוד בימינו על סדר היום של הבית היהודי ושל העם היהודי.

הרי הסתדרנו מצוין עד כה בלי כל העיסוק בנושא זה. הרי עולם כמנהגו נוהג, נולדים ילדים בלי עין הרע, ומה החידוש מבחינה גינקולוגית?

בעבודתי כגינקולוג, בעיקר בציבור החרדי והדתי הלאומי, נתקלתי במקרים רבים מספור של עקרות, שאיננה בעצם עקרות אמיתית אלא, מה שמכונה כיום "עקרות הלכתית" הנובעת מכך שבנשים רבות הביוץ נופל לפני הטבילה. ממחקרים שונים עולה שבקרב ציבור שומרי המצוות, שכ-20-25% מסך מקרי העקרות מקורן במה שמכונה "עקרות הלכתית", הוה-אומר, רבבות נשים טובלות לאחר מועד ביוצן! אמנם, לא בהכרח הבעיה קיימת באותה האשה בכל מחזוריה, אך בחלקן – הבעיה קבועה. צא וחשב: מאז הובאה בתלמוד חומרת בנות ישראל בשם רבי זירא, איבדנו מליוני נפשות מישראל! הן ותולדותיהן ותולדות תולדותיהן...
וראה פלא, הייתי צריך להכין דבר תורה להולדתו של בני אלעד, לפני 19 שנה וקצת... וכמובן הלכתי לראות מה אפשר לדרוש מפרשת השבוע. פרשת אותו השבוע הייתה פרשת מצורע, לא פרשה מלבבת במיוחד להכנת דבר תורה רלוונטי. והנה אני נתקל בסוף הפרשה בדיני טהרת הגבר והאישה. פרשה ששמעתי בבית הכנסת עשרות פעמים עד אז. אבל לראשונה מתחדד לי כי קיימים הבדלים בין דין הנידה לבין דין הזבה, וכי אנו נוהגים דין זבה על כל נידה ונידה...

כל שומרי התורה והמצוות, וגם אלו שפחות מכך, אך מקפידים על דיני טהרת המשפחה, יודעים שיש לספור שבעה ימים נקיים מתום ימי המחזור של האשה, תוך כדי ביצוע בדיקות בוקר וערב, ורק אז האשה טהורה לבעלה לאחר טבילה. האם אתה בא לבטל כאן דברי תורה? האם אתה בא לטעון שיש לשנות כעת את כל ההדרכה לכלות לפני החתונה? לשנות את כל מה שזוגות שומרי תורה ומצוות היו נוהגים במהלך כל הדורות?

פגעת בנקודה! זה מה שלימדו אותנו כל השנים, עד שאיננו רואים מה כתוב במפורש בתורה ומה הקב"ה בעצם ציווה אותנו. בוא נפתח חומש ויקרא, פרק טו', פסוקים י"ט-כ"ד, שם בעצם מפורשים דיני אשה נידה בעת ויסתה: "ואשה... שבעת ימים תהיה בנידתה..." התורה ציוותה אותנו שבעה ימים! לא חמישה-ששה ועוד שבעה! בפסוקים שלאחר מכן (כ"ה-ל') מתוארים בפרוטרוט דיני זיבה, שהינם שונים לחלוטין מדיני נידה: "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נידתה תהיה טמאה היא... ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. וביום השמיני תקח לה שני תורים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן פתח אהל מועד..." כאן הדין הוא שאשה המדממת שלא בעת נידתה חלים עליה דיני זיבה שתמציתם: אם מדממת יום או יומיים – שומרת יום נקיים כנגדם ואז טובלת, ואם מדממת שלושה ימים או יותר – רק אז סופרת שבעה נקיים לאחר גמר הדם, וביום השמיני מביאה קורבן זבה, כדין זבה גדולה, ואז היא טהורה לבעלה... מדובר במה שמכונה אצל חז"ל "הימים הראויים לזיבה" והם הימים ה-8-18 מתחילת המחזור. בימים אלו כל דימום הינו חריג, ולפי דין המשנה, על האישה לספור יום נקי נוסף בטרם תטבול אם חל יום דימום אחד או שניים במהלך 11 הימים הללו , ושבעה ימים נקיים אך חלו 3 ימי דימום רצופים או יותר במהלך ימים 8-18. כל דיני התורה הללו מסוכמים יפה בביאורו של קהתי למשנה ד' פרק ד' במסכת נידה, בספר החינוך, ובפירוט רב מאוד ברמב"ם, משנה תורה, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה פרקים 4-12. מה שקורה היום הינו שביטלנו את דיני האבחנה בין הדמים, בין דין נידה לדין זבה, והחלנו על כל אשה מידי חודש בחודשו את דין הזבה הגדולה החריג והחולני, ובניגוד מפורש למה שהתורה מצווה אותנו! אנחנו שומרים היום בעצם דין זבה גדולה ולא דין נידה, ומבטלים מצווה מפורשת בתורה של אבחנה בין הדמים.

מתשובתך לשאלה הקודמת יוצא, אפוא, שאנו מתייחסים לכל נידה כאל זבה! חכמים לא סתם הגיעו לכך. מה לדעתך היתה הסיבה לכך?

ובכן, בגמרא מובא שבנות ישראל הן אלו שהחמירו על עצמן. הדבר לא בא מיוזמתם של חכמים. רבי זירא רק הביא את חומרת בנות ישראל כפי שכבר באה לידי ביטוי בשטח. אכן כשדנים בדיני דאורייתא חמורים כאלו, יתכנו טעויות, ובמיוחד במציאות של גלות, של מצבי דחק נפשי, גופני וכללי, המחזורים עלולים להשתבש, ועל מנת שלא יבואו לטעות – החלו להחמיר. רבי, חותם המשנה, הנהיג לנשים בשדות, כלומר נשים המרוחקות ממורה הוראה הבקי בדמים שיספרו ששה ימים על מנת שיצאו מחשש דין זיבה, ולאחר מכן נוספה חומרת בנות ישראל, המכונה גם 'חומרא דרבי זירא'.

מהי בעצם אותה חומרת רבי זירא עליה אתה מדבר?

במסכת נידה דף ס"ו ע"א נאמר: "אמר ר' זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים". כלומר, החלת דין זיבה גדולה על כל דמם שהוא, תוך ביטול דברי התורה האומרים במפורש שבנידה, שזהו הדבר השכיח המתקיים מידי חודש בחודשו – על בני הזוג לפרוש לשבוע מתחילת הדימום החודשי, והיום השמיני הוא יום האיחוד החדש בין בני הזוג מידי חודש בחודשו. שים לב: הוא לא אמר את זה משמו. הוא אמר זאת בשם בנות ישראל – הן אלו שהחמירו על עצמן. רבא, גדול האמוראים, מתנגד שם התנגדות נמרצת למנהג שהחל לפשוט באותה התקופה של המאה הרביעית לספירה, ומציין זאת כמנהג מקומי בלבד שאיננו מחייב את כלל עם ישראל. במאמר מוסגר ברצוני לומר שנראה שקיימת משמעות גדולה מאוד ליום השמיני ביהדות. לאחר שבעת ימי המילואים נחנך המשכן ביום השמיני ובו הופיעה השכינה לעיני עם ישראל. גם הילוד הזכר מתקבל לעם ישראל בטקס ברית המילה ביום השמיני לחייו. ישנה משמעות רבה לציווי התורה "אשה שבעת ימים תהיה בנידתה" מעצם כך שהיום השמיני אמור להיות יום חנוכת הבית הישראלי מידי חודש בחודשו. כך צוותה אותנו התורה. זאת, בניגוד לזבה הגדולה לה יש דינים מיוחדים ועליה לספור שבעה נקיים, אגב, בדיוק כמו שזב צריך לספור שבעה נקיים. מעניין שכל דיני הטומאה השייכים לגבר חלפו מן העולם...

מדהים מה שאתה אומר... אז בעצם אתה בא לטעון שבמשך למעלה מאלף וחמש מאות שנה אנו נוהגים בניגוד למה שמצווה עלינו בתורה. מה יכולה לדעתך להיות הסיבה להשתרשותה של פרקטיקה שכזו, של החלת דין שבעה נקיים הקיים רק בזב או בזבה על כל נידה, וכפועל יוצא מכך, גרימת הרחקה של קרוב לשבועיים בין בני הזוג מידי חודש בחודשו בניגוד למה שמצווה בתורה על הרחקה של שבוע בלבד?

אכן, זו שאלת מיליון הדולר... מה גורם לעם שלם לחרוג ממה שנהג במשך כאלפיים שנה בה הייתה נהוגה הרחקה של שבוע אחד, להרחקה של קרוב לשבועיים. יש לזכור: כל התנאים, כולל רבי עקיבא ורבי מאיר, כל הנביאים, הנביאות, אנשי הכנסת הגדולה, כל העם בכללותו – מעולם לא ספר שבעה נקיים על כל נידה מידי חודש בחודשו. קיימים מספר הסברים אפשריים להשתרשותה של חומרה זו, שארעה בגלות החשוכה, כמאתיים עד שלוש מאות שנה בלבד לאחר חורבן המקדש.
מבחינת נקודת מבטן של הנשים, ניתן להעלות השערות שונות שבבסיסן, מה שנראה כהחמרה על עצמן לא היה בעצם אלא סוג של הקלה במצבן. באותם ימים נתנו ימי ההרחקה הנוספים כלי בידי הנשים להגנה מפני בעליהן. כך אנו יודעים שבאותה עת היה קיים יחס פטריאכלי נוקשה ושתלטנות של הגברים כלפי נשותיהם. בתשובות של גאונים אנו רואים שהנשים חייבות לכבד את בעליהן ולשרתן בכל דבר ודבר. הרמב"ם בעצמו אומר: "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן – כופין אותה ועושה, ואפילו בשוט"! (הלכות אישות). גם פרשני ימי הביניים כגון הרד"ק מפרשים את הפסוק "והוא ימשול בך" – "לצוות עלייך מה שירצה, כאדון לעבד".
יש לזכור גם שתמותת נשים בלידה הייתה באותם הימים עצומה, לא כמו היום. יתכן שחומרה זו שהחמירו על עצמן שימשה בידן גם כאמצעי מניעה. אל תשכח גם שבאותם הימים, לפני חרם דרבינו גרשום משנת 1003 בערך, הייתה תופעה רווחת של ריבוי נשים, ובכך יתכן שבנות ישראל התקינו מיוזמתן מעין ויסות פנימי בהסדרי הקרבה לבעל בימי החודש, והבעלים למעשה לא נפגעו מחומרה זו.
עם זאת, יתכן שחומרה זו קנתה לעצמה אחיזה גם מסיבות לאומיות. אל תשכח שמדובר בתקופה קצרה לאחר החורבן. העצב, היאוש והדיכאון שפשטו בעם הביאו רבים לחוש שאין עוד מקום להנאות העולם הזה, לרבות יחסי אישות. כך למשל מובא בשם ר' ישמעאל בגמרא בבבא-בתרא: "מיום שחרב בית המקדש דין הוא שלא לאכול בשר ולא לשתות יין... ונגזר על העולם שהוא שמם שלא לישא אישה ולא להוליד בנים..." האבלות ואבדן שמחת החיים באו לידי ביטוי גם במימרת חז"ל בגמרא בסנהדרין: "משחרב בית המקדש - ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה"
פן שלישי להסברת התפשטות התופעה ניתן לייחס להשפעות חיצוניות, במיוחד השפעה הלניסטית ונוצרית, וכן איסיית המטיפות לפרישות, ולראייה במין חטא. הנוצרים ראו במין את החטא הקדמון. הד לכך מוצאים בדברי רבי יוחנן, גדול אמוראי ארץ ישראל במסכת קידושין: "אמר שמואל: הלכה – נושא אשה ואר כך ילמוד תורה. רבי יוחנן אומר – ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?
יתכן גם שהסיבה להשתרשות נוהג החלת דין זיבה גדולה של שבעה נקיים על כל נידה הינה שחכמי ישראל איבדו את האומנות שהייתה קיימת אצלם להבחין בין הדמים, בין דם נידה לדם זיבה, וכפי שגם מובא ברש"י. כתוצאה מכך, לא הייתה ברירה אלא להחמיר כדין החמור שבין הדמים. מכל מקום, ברור שלא זו המציאות הקיימת היום, בה רוב הנשים יודעות להבחין בדיוק מתי הן מקבלות וסת סדירה ומתי הן חוות דימום חריג שיתכן שחל עליו דין זיבה.
לאחרונה התוודעתי לספרה של ד"ר תמר עילם גינדי – "הטוב, הרע והעולם", ספר חשוב הדן בדת הזורואסטרית האיראנית, ובהשפעות הזורואסטריות שהיו על היהדות, כמו גם על הנצרות והאיסלאם. יש לדעת שהדת הזורואסטרית הייתה הדת השלטת בכל המרחב שכלל את מה שהיום איראן ועיראק (והגיעה אף להודו במזרח ועד ארץ-ישראל במערב), החל מהמאה ה-12 לפני הספירה ועד הכיבוש הערבי במאה השביעית לספירה. אנו מדברים על תקופה של קרוב לאלפיים שנה בה דת זו הייתה שלטת במרחב בו ישב חלק נכבד מהעם היהודי, והשפעתה הגיעה במידה מסוימת גם לארץ ישראל. מדובר בדת המקדשת פרקטיקה קיצונית של טהרה. כך למשל, הם לא היו קוברים את מתיהם באדמה, על מנת שלא לטמא אותה, אלא היו מקימים מגדלי ענק חלולים שם היו תולים את מתיהם למאכל עוף השמיים. גם בדיני נידה הם נהגו הרחקות מפליגות וסופרים ששה נקיים. לא מן הנמנע שהנשים הזורואסטריות, שהיו מכבסות בנהר יחד עם היהודיות, היו מקניטות אותן על "טומאתן" לכאורה, וכדי לצאת צדיקות יותר מהן – החלו היהודיות לספור שבעה נקיים, יום אחד יותר מהזורואסטריות.

ומה בקשר לכך שמנהג ישראל דין הוא! מה אתה אומר על כך? מהיכן התעוזה, ואולי, הייתי אף אומר – החוצפה ועזות המצח, לבוא ולנסות לשנות דברים שנהגו בעם ישראל מאות רבות של שנים ואשר שמרו את המשפחה היהודית בקדושה ובטהרה ועליהם היו היהודים לכל אורך הדורות מוסרים את נפשם?

מעניין שבשאלתך אתה מכניס את המילה "חוצפה". הרב קוק זצ"ל משתמש במילה זו בדיוק כאשר הוא מדבר על הצורך שיהיה לשנות דברים שהשתרשו בתקופת הגלות, להם הוא קורא "תורת החושך", על מנת להגיע ל"תורת האור" שתהיה בארץ ישראל, בדרך של "פריצת גדר וחוצפה". רק כשבאנו לארצנו התברר לנו, בסיוע המדע שיודע לזהות את תקופת הביוץ במדויק, סיפור של 40 עד 50 שנה בלבד, על הנזק הנגרם לעם ישראל מאימוץ דין זבה גדולה ושבעה נקיים על כל נידה. מדובר בחומרה שהתבררה בימינו שהיא בניגוד גמור להוראות היצרן, בהיותה גורמת לעקרות הלכתית שהינה מבחינת "תרתי דסתרי". לא יתכן הרי שהתורה תצווה על מצווה שעלולה לגרום לעקרות, כמו שלא יתכן שהתורה תצווה על מצווה שתגרום למתחים בחיי המשפחה, זלזול בפיזיולוגיה של האישה, פגיעה בזוגיות, הכשלה באיסורים של בגידה וניאוף, והרחקת העם מדיני טהרת הבית היהודי. ההצעה שלי איננה המצאה, אלא חזרה לדין המקורי של התורה.
הרי ברור שאם היו יודעים אז את מה שאנו יודעים היום – לא היו מעלים על דעתם להחמיר חומרות שכאלו!! אז היום – שאנו יודעים – לא מוטלת החובה לעשות את שליחותם של קדמונינו ולהחזיר טהרה ליושנה? האחזות בדברים הישנים על אף שבאה המציאות וטופחת על הפנים – היא היא הקראות האמיתית, אם כי מדובר כאן בקראות של התורה שבע"פ.

אבל בכל זאת! כולן שומרות היום שבעה נקיים. וכך אנו עושים כבר מאות רבות של שנים! מאיפה לך העוז לבוא ולשנות מנהג ישראל קדום כל כך!

קודם כל אני לא בא כאן לשנות, אלא לנסות להחזיר את מה שהיה. אני בא להעלות את הבעייתיות שקיימת בנוהג זה, וקורא להעלאת הסוגיה אל פני השטח. שהציבור ידע שלא מדובר כאן בדין תורה אלא במנהג שהשתרש, מנהג שבעיות רבות נובעות ממנו.

נראה לי שהטענה העיקרית שיש לך כנגד מנהג זה הינו מה שאתה מכנה "העקרות ההלכתית". תוכל להרחיב קצת בנושא?

ובכן, זו לא בהכרח הטענה העיקרית, אבל נרחיב ברשותך מעט על העקרות ההלכתית, שהיוותה עבורי פלטפורמה לכל העיסוק בנושא. צר לי אם ארחיב מעט את היריעה בסוגיה כואבת זו, אולם בנפשנו היא. המצווה הראשונה בתורה הינה, כידוע לכולנו, מצות "פרו ורבו". בהגדרה של אורך מחזור נורמאלי לפי ספרי הרפואה אנו מוצאים את הטווח של 21-35 יום, ובממוצע 28 יום. הביוץ, אותו הרגע בו הביצית יוצאת מהשחלה ומתגלגלת לכוון החצוצרה שם הזרע אמור לפגשה ולהפרותה, חל בדרך כלל כ-12 עד 16 יום לפני הוסת הבאה, ובממוצע – ביום ה-14, לנשים שאורך מחזורן הוא 28 יום. עם זאת, יש לזכור שלנשים רבות מאוד יש מחזור קצר יותר שהינו דבר נורמטיבי לחלוטין. כך למשל לנשים רבות מספור יש מחזורים כל 22, או 23 או 24 או 25 יום, ובהן הביוץ חל כבר מהיום ה-8 למחזור. נשים אלו לא תוכלנה לעולם להרות במידה ומחזוריהן קבועים, כל 22 או 24 יום למשל, ועלי להדגיש שוב – הדבר איננו מהווה מחלה של האישה, המצב הינו נורמטיבי לחלוטין מבחינה רפואית, אין צורך לטפל כלל באישה בריאה שכזו, ומדובר לכן בעקרות מדומה. זאת ועוד: מהרגע שחל הביוץ – הביצית חיה שעות ספורות בלבד, ולאחר מכן היא איננה בעלת כושר הפרייה. לעומת זאת, הזרע יכול לחיות בגוף האישה 3 ימים ואף יותר, כך שאם למשל חל ביוץ ביום ה-11 או ה-12 למחזור, הביצית יכולה להיות מופרה מקיום יחסים שחל ביום השמיני למחזור!! את הכל עשה הקב"ה בחכמה פלאית רבה כל כך, ואנחנו, בעקבות החומרה שהובאה בשם ר' זירא, גורמים לכך שלא יכול להתרחש הריון במו ידינו ממש, תוך ביטול מצוות פריה ורביה שהיא המצווה הראשונה בתורה. תוך הפרת "הוראות היצרן" ברגל גסה. הבעיה שכיחה עוד יותר בזוגות בגילאי 35 או יותר, שאז המחזורים מתקצרים מדרך הטבע. כך יוצא שבני זוג שכבר ילדו, נאמר, 3-4 ילדים, ורוצים להמשיך וללדת, פתאום בגיל שסביב 35 מוצאים עצמם "נתקעים", ופעמים רבות לא מתאמצים לברר את סיבת עקרותם שזה עתה צצה, ומסתפקים במה שיש, ויוצא עם ישראל נפסד. צא וחשב כמה מיליוני ילדים יהודים שהיו יכולים להיוולד – לא נולדו בעקבות החומרה. הם, וצאצאי צאצאיהם, עד סוף הדורות. חומרה זו יצרה פשוט אסון דמוגרפי לעם היהודי במהלך 1600 השנים האחרונות... כמה נשמות יהודיות היו יכולות לרדת לעולמנו ולא יורדות עקב כך. נמצאנו למדים שמי שמחמיר בחומרא דרבי זירא – מזלזל במצווה הראשונה בתורה – מצוות פרו ורבו! לכן, מה שאני מנסה לטעון הוא שהחומרה האמתית הינה דווקא לבטל חומרה מזיקה זו.

ובכן, נראה שאכן מדובר בבעיה רצינית. למה אם כן שרק הזוגות הסובלים מכך יקבלו היתר של טבילה מוקדמת ובכך תיפתר בעייתם, בעוד שהיתר ימשיכו בשמירת הדין הקיים של ספירת שבעה נקיים?

או... פה נגעת בנקודה חשובה ביותר! זו באמת השאלה שרוב הרבנים איתם הייתי בקשר בנושא עונים: או-קיי, נתיר אם כן טבילה "מוקדמת" לנשים בעלות "הביוץ המוקדם". אבל שים לב! זו לא טבילה מוקדמת! מדובר על כך שאשה צריכה מדאורייתא לטבול בליל יום שמיני, אבל לא חשוב, נעזוב זאת. ובכן, ישנם רבנים, מעטים ביותר, שאומרים: נתיר "טבילה מוקדמת" לסובלות מעקרות הלכתית ובכך נפתור את הבעיה! ובכן, לא מיניה ולא מקצתיה. טעות היא לחשוב כי העקרות ההלכתית קיימת רק באותם זוגות אומללים שלא נכנסים להריון עקב "הביוץ המוקדם" של האישה. האמת היא שהעקרות ההלכתית הינה "אויב סמוי" הפוגע בזמן זה או אחר כמעט בכל משפחה ומשפחה בעם ישראל השומרת טהרת המשפחה לפי הדין הנוהג היום. אומנם, לא תמיד זה מורגש, אך כמעט ואין אישה בה הביוץ חל תמיד, ובאופן קבוע, לאחר הטבילה. מחזורים רבים הינם לכן "מחזורים עקרים", וגם אם בסופו של דבר הזוג מוליד ילדים, הרי שחלק מפוטנציאל הפוריות הוחמץ, ויתכן כי גם זוגות אלו היו מתברכים במספר ילדים רב יותר ממה שיש להם בפועל. כך מנענו במו ידינו ירידה לעולם של נשמות רבות. על מנת לשער שאכן זהו המצב, די לך אם תסרוק במחשבתך כמה מגדולי ישראל בדורות האחרונים ותמנה את מספר ילדיהם... הרב קוק, הרבי מלובביץ, הרב צבי יהודה, הרב אויירבך ועוד ועוד... כמובן שהדבר בולט במיוחד בזוגות הצעירים שרק נישאו ועד שבאים לבירור הסיבה ל"עקרותם" חולפים חודשים וגם שנים, וכפי שכבר אמרנו, התופעה רווחת גם בזוגות המבוגרים יותר בהם הביוץ נוטה להקדים. זוגות אלו, להם יש לעיתים קרובות כבר 3-4 ילדים והיו מעוניינים עוד. והנה הם נתקלים במציאות שסביב גיל 35 הם נעמדים מלדת, ולא ממשיכים לברר את העניין ולטפל בו, כי הם אומרים, מילא, יש לנו כבר ילדים, אז שיישאר כך... אציין רק את דברי הגמרא המפורשים בנידה דף ג', לפיהם אין גוזרים גזרות או מחמירים חומרות או מתקנים תקנות המבטלים אפילו במעט את ישראל מפריה ורביה, וכי לפי הגמרא בערובין, יהושע נענש בערירות על שביטל את העם ממצוות פריה ורביה לילה אחד בלבד. כמובן, כאשר התקבלה חומרת בנות ישראל, בגלות הרחוקה והחשוכה, לא ידעו אז את פוטנציאל הנזק לפרייה ורבייה הטמון בה, אולם כיום, כאר אנו יודעים זאת בבירור, חובה על חכמי ישראל שבדור הזה לבטל חומרה זו מהשורש, ולו רק בגלל דברי הגמרא המפורשים הללו.
לעקרות ההלכתית כאויב סמוי ישנם אם כן שלושה אספקטים:
הזמן שלוקח לזוגות צעירים לגלות את עקרותם המדומה.
מחזורים רבים בחיי כל אישה שהינם עקרים.
בגיל מעל 35 בערך, כשהמחזורים מתחילים להתקצר והביוץ חל לרוב טרם הטבילה.

רגע... אבל יש היום כדורים לדחיית ביוץ, אז מה בעצם הבעיה? כל אשה שמחזורה קצר ואשר חשודה על כך שביוצה נופל קודם הטבילה תקבל את הכדורים הללו, ובא לציון גואל!

אני תמה על שאלה זו! היכן מצינו שצריך לקחת תרופות לשם קיום המצוות? היכן מצינו שיש להתאים את האישה להלכה על ידי לקיחת תרופות? האין בכך משום ביזוי התורה כשאנו אומרים שיש צורך לקחת תרופות הורמונליות מסוכנות על מנת לקיים את המצוות? והאם היו אומרים גם לגברים שהם צריכים לקחת תרופות לשם קיום התורה? האם אין לרופא רשות אלא לרפא בלבד, ואסור לו לתת תרופות לאנשים בריאים שאינם צריכים תרופות אלו?? אך מעבר לכך, אני רואה בצורך של האישה לקחת הורמונים לשם "התאמת האישה להלכה" כשל תורני, מוסרי וערכי ממדרגה ראשונה, משל צריכה התורה "פרוטזות" בשביל לקיים אותה. וזאת יש לדעת: מדובר בתכשירים הורמונליים שבוודאי לא מביאים תועלת לגוף, ואולי גם גורמים לאורך זמן לנזקים רפואיים חמורים, ביניהם ניתן למנות אירועים מוחיים, קרישי דם ברגליים, דימומים לא סדירים, כאבי בטן ואף סרטן. גלולות האסטרוגן בהם משתמשים לדחיית הביוץ של האישה מוגדרות לפי ארגון הבריאות העולמי כתרופה בעל פוטנציאל לגרימת סרטן! יש להדגיש כי לא מדובר בגלולות למניעת הריון המכילות גם פרוגסטרון ואשר נחקרו בדבר בטיחותן באינסוף עבודות. להשוות בין הורמונים לדחיית ביוץ לבין גלולות למניעת הריון זה כמו להשוות בין בננה לגויאבה. והאם ניתן לומר שכל התקנה נתקנה רק לימינו כשקיימים תרופות? ויש לזכור: לא לכל הנשים מותר לקחת תכשירים הורמונליים. יתכן שדי בראיה זו בלבד בכדי לקבוע שבימינו יש לדון שוב בחומרת רבי זירא. התיתכן תקנה שמחבלת במקרים רבים במצווה הראשונה בתורה, ממעיטה את הדמוגרפיה של העם היהודי, ומסכנת רבבות נשים מבחינה רפואית?

נוהגים ללמד בקורסים של הדרכת כלות, שהשבועיים של ההרחקה דווקא תורמים במקרים רבים לקירוב מחדש בין בני הזוג, והדברים מוכחים! כך למשל בציבור הדתי ישנם לכאורה פחות מקרי גירושין, וכד'. האם זה לא מוכיח את הצלחתה של ההלכה בשימור המתח הבריא בין בני הזוג?

אכן, אין ספק שהרחקה גורמת בהרבה מקרים לקירוב, והתורה ציוותה הרחקה של שבוע, ולא שבעה נקיים. את אמרתו המפורסמת של ר' מאיר: "למה אמרה תורה לשבעה? על מנת שתהא חביבה על בעלה כיום כניסתה לחופה, עיוותו והחילו זאת על שבעה נקיים... ור' מאיר התכוון לכתוב בתורה – 7 ימי הרחקה בלבד מתחילת היום הראשון של המחזור. בהרחקה גדולה מזו מתעוררות לעיתים קרובות הבעיות שמניתי לעיל. אך למה אתה מתמקד דווקא בציבור "שלנו"? וכי אין אנו אחראים גם על כלל עם ישראל? וכי לשם כך התקבצנו מכל הגלויות לאחר אלפיים שנה, על מנת שניצור הבחנה "בינינו" ל"בינם"? נשים רבות מאוד, שהיו שומרות דיני טהרת המשפחה - פסקו או שלא החלו כלל לעשות כן בשל גזרת שבעת הימים הנוספים. (וטענה זו נכונה לחלקים מהציבור המתקרא "מסורתי" וגם מהציבור המתקרא "חילוני"). וכי אין כולנו שייכים לאותו העם? יוצא אפוא שבבתים רבים גזירה זו ביטלה לחלוטין את עניין טהרת הבית היהודי. רבבות נשים עוברות על איסור כרת מדאורייתא, דבר שהיה לדעתי נמנע אילו היו יודעות שיכולות לטבול בליל שמיני. ודברי נכונים גם ביחס לציבור "שלנו" שגם בו נכשלים רבים בשל חומרה זו. באו להחמיר בשל ספק ויצרו עבירה ודאית על דיני תורה. מתוך ראיית כלל ישראל, החמרה זו בימינו היא "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה", ומעבר לכך, מצוה חשובה זו, במידה ותתקיים כראוי, יכולה, לעניות דעתי, להוות נדבך חשוב בבניית גשר בין כל חלקי העם, ולתרום לאחדותו, אחדות שכה חסרה לנו כיום. מי יודע, אולי בעקבות זאת, תחול תפנית בעם גם לכוון שמירת שבת? כשרות? יתר הקפדה על מצוות שבין אדם לחברו? מצות פרו ורבו?...

הזכרת בדבריך שחומרא זו גורמת לבעיות נוספות, בנוסף לבעיית העקרות ההלכתית. אלו בעיות נוספות מתעוררות לדעתך ממנהג זה שאתה מתאמץ כל כך לשנותו?

הבעיות הנוספות, מלבד העקרות ההלכתית, הנגזרות מאימוץ שבעת הנקיים על כל נידה ונידה מיד חודש בחודשו באות לידי ביטוי הן ברמה האישית, הן ברמה המשפחתית והן ברמה הלאומית. התא המשפחתי הוא גרעין העם. איש ואשתו. התנהלות כל תא ותא שכזה תקרין על כל האומה.
על העקרות ההלכתית כבר הרחבתי. מיליוני ילדים יהודים שהיו יכולים להיוולד – הם וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם עד סוף הדורות – לא נולדו כתוצאה מחומרה זו. אך בנוסף הרשה לי למנות בקצרה עוד כמה בעיות שחומרת שבעת הנקיים גורמת:
א. אבדן ימי תשוקתה של האישה. ארחיב מעט ברשותך:
התקופה של שיא התשוקה של האישה לבעלה חלה דווקא בתקופת שבעת הנקיים, התקופה של השבוע שמתום הוסת ועד הביוץ, תקופה בה עולים הורמוני המין הנשיים, ובעקבותיהם גם הזכריים, הורמונים שבין יתר תפקידם הינם גם להעלות את תשוקת האישה לבעלה. דווקא בתקופה זו אין אפשרות למימוש הקשר הזוגי, וכאשר האישה כבר מגיעה למקווה ביום ה-12 או ה-13 או ה-14 מהמחזור, היא כבר אחרי. וכך מידי חודש בחודשו במהלך כל תקופת הפוריות. אני רואה בכך דבר מזעזע המקביל ממש לסירוס של האישה, דבר שיש לו השלכות לחיים האישיים של האישה ושל בן זוגה למהלך כל החיים.
ב. דבר זה מביא אותנו לנזקים הנגרמים במישור המשפחתי. תקופת הימנעות כה ארוכה של כמחצית מכל חודש, וזאת מידי חודש בחודשו, ובפרט לאור כל הגירויים המצויים בעולם המודרני, גורמים פעמים רבות להרס שלום הבית, למריבות, ואף לגירושין. יתרה מזאת, זוגות רבים במציאות המודרנית לא עומדים בהרחקה גדולה כל כך, ונכשלים באיסור של יחסי אישות בטרם טבילה, עם כל רגשות האשם שנובעים מכך, ואף לבגידות וניאוף. נמצא שבאנו להחמיר בדיני דרבנן, ונמצאנו נכשלים באיסורי דאורייתא שעונשם כרת, או מה שנקרא "חומרא דאתי לידי קולא".
ג. במישור הלאומי יוצרת חומרה זו הרחקה של חלק גדול מאוד מהציבור היהודי מדיני טהרת הבית, שכן בימינו מהווה הדבר גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה. כך, בשל חומרה זו, אנו מאבדים את הטהרה של עם ישראל, עבירה המוזכרת בתורה בין העבירות שעליהם מקיאה אותנו הארץ. דבר פשוט הוא שאם היינו הולכים לפי התורה ונוהגים הרחקה של שבוע בלבד כל חודש כמצווה בתורה, העם היה מקבל את המצווה הזו באהבה, והטהרה הייתה מן הסתם פושה בעם בצורה עוצמתית יותר מאשר כיום.
ד. אולם מעבר לכל אלו, ברמה התורנית הפשוטה, קיימת בעיה קשה בחומרה זו, והיא ביטול מצוות האבחנה בין הדמים, בה ציוותה עלינו התורה להבדיל בין דם נידה לדם זיבה, וביניהם – לדם יולדת. והאם אין כאן איסור של "בל תוסיף"? ואם תבוא ותשאל אותי: והרי הוספנו הרבה דברים שלא כתובים בתורה! הוספנו איסור חלב לאחר אכילת עוף למשל! התשובה לכך תהיה שלא יגרם כל נזק אם ננהג שלא לאכול מאכלי חלב לאחר עוף. לעומת זאת יגרם נזק אדיר, כפי שראינו, בהוספה של חומרות בתחום זה מעבר למה שצוותה עלינו התורה. אנו גם לא מחמירים ליטול חמישה מינים במקום ארבעה, לשים 5 פרשיות בתפילין במקום ארבעה, או להקדים את יום ברית המילה ליום השביעי משום חששות כאלו ואחרים. דיני נידה ודיני זיבה הינם חלק מעבודת ה'. מניין לנו שאנו מתקרבים יותר לעבודתו יתברך דווקא ע"י הרחקה בין איש לאשתו? אולי דווקא קיום דברי הכתוב, שבפועל יגרמו ליותר קירבה בין איש לאשתו דווקא היא עבודת ה' הרצויה? הקב"ה ציווה עלינו לעבוד ששה ימים ולשבות ביום השביעי. וכי יעלה בדעתנו "לשכלל" את עבודת ה' בכך שנגזור ונאמר, שלשם הרחקת האדם מן העבירה נעבוד רק חמישה ימים ונשבות יומיים?
ה. אגב, הפרקטיקה של ספירת שבעה נקיים תוך בדיקה מעמיקה באמצעות בדי בדיקה פעמיים ביום במהלך שבעת הנקיים, עלולה לגרום לשפשופים, פצעים ודימומים מהנרתיק ומצוואר הרחם, ובכך הצריכה בימינו מכוני הלכה מסוימים ליצור מקצוע יהודי חדש שאימותינו לא ידעוהו והוא "בודקות הטהרה". מכוני טהרה למיניהם הכשירו נשים לבצע בדיקות גינקולוגיות פולשניות בנשים אחרות, וזאת על מנת לעמוד על מקור הדימום בעת הבדיקות, בדיקות שאינן לצורך רפואי כלשהו, בדיקות שלעיתים קרובות גורמות לתחושה של כאב, השפלה, ופגיעה באוטונומיה של האישה על גופה, ופגיעה בכבוד האישה ובצניעותה. זאת מעבר לעלות הכספית הנופלת על המשפחה כתוצאה מהצורך בבדיקות אלו. כך, בעקבות חומרה זו, הגענו למצב בו במקום להבדיל בין דם נידה לדם זיבה, כמצווה עלינו בתורה, אנו צריכים להבדיל בין דם שמקורו מהרחם לדם שמקורו חוץ רחמי. במציאות של היום, חלק גדול מהנשים עוברות בדיקה גינקולוגית מלאה אצל "בודקת טהרה" שפעמים רבות איננה בטוחה בעצמה במה שראתה ומפנה לרופא לבדיקה גינקולוגית שניה, וחוזר חלילה, וכך מידי חודש בחודשו. היכן מצינו שיש לעבור בדיקות גינקולוגיות, לעיתים קרובות מכאיבות ומשפילות, לפני כל הליכה למקווה? האם אין הדבר שלעצמו פוגע בגדרי הצניעות ובכבודה של האישה? האם אין ההתעסקות המתמדת הזו באברי המין הנשיים (ע"י האישה עצמה, ע"י ה"בודקות", ע"י הרופאים, ע"י הרבנים, ע"י הבעל...) הופכת את מה שהיה מיועד להיות עבודת ה' – לעיסוק בלתי צנוע בעליל ולהשפלת האישה? האם אנשי ההלכה היו מחייבים גם גברים לעבור בדיקות שאלו על מנת לעמוד בדרישות ההלכה? המציאות של ספירת שבעה נקיים מידי חודש בחודשו בניגוד מוחלט לצו התורה – גרם בהכרח לעיוותים אלו. השריטות, הפציעות, הספירה מחדש, ההרחקה הנוספת בין בעל לאשתו עד שלעיתים לא נותרים יותר מיומיים שלושה בחודש (ולעיתים גם פחות מכך), יוצר מצבים של מתח מתמיד בחיי המשפחה, הוצאת זרע לבטלה (שחומרתו נתפסת כמרובה), וחיפוש פורקן מיני מחוץ לתא המשפחתי.

אם אכן המצב כה עגום כפי שתיארת, אז למה בכל זאת חכמים ופוסקי הלכה לא חוזרים לדין התורה והמשנה? למה לא יתכן מצב בו נצא ממנהגי הגלות לאחר שזכינו לעלות לארץ ישראל, ובינינו רבנים בקיאים רבים שיש בידם לבטל את חומרת בנות ישראל ולהחזיר טהרה ליושנה?

כי לא משנים. כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם. הם מפחדים שיגידו עליהם שהם רפורמים. שהם קראים, שהם בועלי נידות... יחרימו אותם. יכתבו נגדם פשקווילים. לא יספרו אותם יותר. לא יקבלו את הילדים שלהם לתלמודי התורה הנחשבים. לכן הם אומרים שאולי הדבר הינו נכון, אבל אין בכוחם לחולל את השינוי, אין אף רב שיתיר זאת, אין להם את הכתפיים, אולי כשתקום הסנהדרין, כשיבוא המשיח... אנא עארף... לצערי, חלק גדול מהממסד הרבני עבר מיראת א-לוהים ליראת מה יגידו עליהם רבנים אחרים. חכמינו נתנו לכך את הכותרת "יראת ההוראה". אלו תשובות שאין בהן יושר ואמת פנימית, והעם הרגיש והנבון מזהה זאת. הרי אילו היינו הולכים לפי הנחיותיהם – לא היינו היום בארץ ישראל (איסור עליה בחומה), לא היינו מדברים עברית (איסור לדבר לשון קודש שלא לדברי תורה), לא היינו שרים, רוקדים ושמחים בחתונות ובשמחות שונות אחרות (איסור שירה ונגינה מאוז חורבן הבית), לא היינו מלמדים את בנותינו תורה (שכן מי שמלמד ביתו תורה כאילו לימדה תיפלות), ולא היינו כמובן עולים להר הבית. אל תשכח שבגלל האיסורים שלהם הפסדנו לאסוננו גם את אחיזתנו בהר הבית. עד היום מעדיפים חלק גדול מהם לקנות יבול נכרי בשמיטה מדורשי רעתנו בעזה. נותנים כסף שהולך ישירות לארגוני הטרור המציידים בכסף זה כנשק נגדינו, ובלבד שלא יקבלו את היתר המכירה... בתי קברות חשובים להם יותר מהגנה על יהודים חיים בארץ ישראל ולימוד הלכה עקרה חשוב להם יותר מהגנת ישראל מיד צר שהינה מצווה מדאורייתא הנוהגת בכל מקום ובכל זמן. זה הכל קשור. זוהי תמציתה של הקראות של התורה שבעל-פה ההופכת את ההלכה מדבר חי, תוסס ומתקדם, להלכה עקרה ומתה. למי אפסיים מסריחים. חלק מהרבנים, כזכור, ולא ננקוב בשמות, קראו לצאן מרעיתם להישאר באירופה בזמן השואה בהבטחה שכל רע לא יאונה להם... הם בחלקם הגדול ברחו ברכבת של הציויינים לארץ ישראל, בשעה שחסידיהם עלו השמימה בארובות אוושויץ. הרב טייכטל, מגדולי רבני הונגריה, מצא את מותו בשואה, אך הספיק לשנות את דעתו ואת השקפת עולמו החרדית והאנטי-ציונית בעקבות מה שחווה. בימיו האחרונים הוא הספיק לכתוב ממקום מחבואו את הספר "אם הבנים שמחה" המכיל אין ספור מקורות שצוטטו מזכרונו. בימי האימה שבהם כתב את הספר הוא הבין לפתע מדוע, בסיפור על רבי זכריה בן אבקולס ובהקשרים אחרים, מגנים החכמים בחריפות את הזהירות המופרזת. לכל אורך ספרו הוא כותב בהתייחסו למידת "הזהירות" העומדת בבסיס תפיסת העולם החרדית, זו שגם הביאה לנקיטת עמדה השוללת את תחיית העם היהודי בארצו על ידי הציונים, וכפועל יוצא מכך מנעה את הצלתם של רבבות אלפי ישראל בשואה. כדאי בהקשר זה לקרוא שוב את מאמרו של הרב קוק על "הפחד", הנמצא בקובץ "עקבי הצאן". תרשה לי לצטט רק משפטים ספורים ממאמרו החשוב הזה: "הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם... אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו... אי אפשר שיחול רוח הקודש והמאור האלוקי על ישראל כי אם כשיסיר מקרב נשמתו את הפחד הרע והפרוע אשר דבק בו ממשך ימי הגלות והרדיפות של שונאיו השפלים והרעים... בייחוד מתוך נפשותיהם של היחידים המצוינים החנונים בכישרון של קדושה וצדק, והם הינם היותר נלקים בפחד וחולשה. הדחיפה לזה היא על ידי הכח ההפכי – כח החוצפה שהוכרח להתגבר בעת הזאת...

אז מה הפתרון לדעתך? כיצד ניתן להחזיר את דיני הטהרה ליושנם?

הדברים ילכו בדרך של אבולוציה, ולא בדרך של רבולוציה. קמעא קמעא. זוגות ילמדו את הנושא, ידונו, ויקבלו את ההחלטה הנכונה. האמיצים יהיו הראשונים, כמו בכל דבר, ולאחריהם ילכו שאר העם. ואז גם הרבנים ילכו בעקבות העם והמציאות תשתנה.
המציאות כיום הינה, לצערנו הרב, שהרבנים נוקטים בגישה של שב ואל תעשה, מהסיבות אותן מניתי שתמציתן היא "פחד". לכן, עלינו מוטלת החובה להיות אמיצים, לקבל אחריות אישית על החיים, להביט קדימה ללא חשש, וללכת בדרך הישרה על פי המוסר הטבעי, תוך אמונה ב-ה' ובתורתו ומתוך בטחון וכוונה לרצון הקב"ה. לאט לאט מצטרפים עוד ועוד זוגות לרעיון, ומחזירים טהרה ליושנה, תוך הפיכת היום השמיני ליום האיחוד המחודש בין בני הזוג מידי חודש בחודשו. היום השמיני כיום שמחת הבית היהודי. בכך הם מקיימים את מצוות עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב, כפי שציוונו הבורא. זוהי תמציתה של עבודת ה' בארץ ישראל, מתוך אור גדול, בניגוד לעבודת ה' בגלות, עבודת ה' שבחושך. זוהי תחילתה של דרך ארוכה שבסופה, בעזרת ה' תצמח לנו גאולה אמיתית ויופיע אור גדול. תהליך שירים שכינה מעפרה, יקרב רחוקים ויחזירנו לעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב על אדמת הקודש.
לצערי הרב אני לא רואה שרבנים אכן יבואו לבדוק מחדש את הנושא, ולכן המשימה החשובה העומדת לפתחנו מוטלת על כתפיו של עמך ישראל. זוגות רבים בעם ישראל, שומרי קלה כחמורה, מעידים על עצמם שעשו כבר את השינוי באומץ, במבט קדימה וללא חשש, תוך הליכה בדרך הישרה ועל פי המוסר הטבעי, תוך אמונה עמוקה ב-ה' ובתורתו, אלו המאמינים שעליהם לקחת אחריות אישית על חייהם תוך בטחון בכוונתם לרצון ה', וללא חשש. מהפכות נוצרות מלמטה, מהעם. המציאות תשתנה בע"ה בזכות כל אותם אנשים ונשים המונחים על ידי השכל הישר ודבקים בתורה וברוחה. נכון, זה קשה, לחשוב לבד ולא שיחשבו בשבילך, לפעול לבד – בלי להסתכל אחורנית "מה יגידו"... בראש מורם, בבטחון בצדקת הדרך, ללא חשש וחששי חששות גלותיים... תמיד היו למזלנו נחשונים בעם ישראל ששכבו על הגדר והתוו את הדרך למען שאר העם שעבר אחר כך על גבם. כל אחד ואחת יכול או יכולה לזכות בלקיחת חלק בתהליך גאולי זה. צריך הרבה ענווה, וצריך חרות מחשבה, אומץ ואמונה. ו- ה' עוז לעמו יתן!

אנחנו לפני סיום... שאלה קצרה ברשותך... אינך פוחד להיות מוחרם? אולי גם פרנסתך תיפגע?

כל אחד ואחת מאתנו נמצא כאן על מנת למלא שליחות ולא על מנת לדאוג לפרנסתו. הפרנסה תבוא מאת ה'. לא באנו הנה לעולם הזה בשביל לעשות כסף...
נאמר "לא תגורו מפני איש, כי המשפט לא-להים הוא". אם אתה סבור שאתה צודק – אתה חייב לומר את דעתך. אם אתה חושב שפתרונות של הזרעות ומתן הורמונים לנשים עם עקרות מדומה הינה התורה – הרי שבעיני אין זאת התורה אלא כשל מוסרי וערכי, איבוד השכל והישר והתרחקות מרוח התורה. יש לחזור ל"יום השמיני" כיום האיחוד בין האיש ואשתו. יום שמחת הזוג. כמו במשכן. במקום בו אתה צודק – אם יש אמונה אז גם מנצחים, וצריך סייעתא דשמיא מיוחדת. אנחנו בתהליך של גאולה. הגענו לארץ, החיינו את שפתנו העתיקה ואנו חוזרים אל אבינו שבשמים. חלק מחזרה זו הינה גם חזרה אל דין טהרת המשפחה המקורי תוך חיזוק הזוגיות, איש ואשה – גרעין העם. מדובר על ריצה למרחקים ארוכים... ובעזרת ה' נגיע. חייבים להבין ש"עקרות הלכתית" הינה תרתי דסתרי". לא יכול להיות דבר כזה. כשנבין את זאת, נגיע גם לביטול המצב עליו נענשנו וגלינו מארצנו: "על כי לא עבדת את ה' א-לוהיך בשמחה ובטוב לבב". ואשר לשאלתך הספציפית: כמובן שחששתי מהחרמות, מנידויים, מפגיעה בפרנסה. וראה זה פלא: לא רק שלא הוחרמתי, אלא פרנסתי מסופקת לי, ברוך ה', במידה הראויה, שכן הפרנסה היא מהקב"ה ולא מרבנים.

לסיום אני רוצה לומר: בעבודתי אני רואה כל יום מקרים של "עקרות הלכתית". מטופלות רבות שלי שהיו "עקרות" במשך שנים, הרו תוך חודש או חודשיים מאז שהחזירו את דין הטהרה המקורי לביתם. אני מקבל גם מכתבים מזוגות רבים על השינוי הרדיקלי שחל לטובה בחיי המשפחה שלהם. אני מקווה ומאמין שלאט לאט העם יחזיר את דין הטהרה המקורי ליושנו.

למבקשים להתעמק בסוגיה ולרדת לעומק העניין, האם יש חומר קריאה שתוכל להמליץ עליו למאזיננו?

קיים אתר אינטרנט: www.tehora.co.il בו ניתן לקבל מידע על חלק גדול ממה ששוחחנו עליו, ודרכו גם ניתן לרכוש את הספר הדן באריכות בנושא: להחזיר טהרה ליושנה.

לסיום, רצית שנשמיע את השיר "מקום לדאגה". למה?

התוודעתי לראשונה לשיר המופלא הזה של מתי כספי בהיותי נער בן 15, בציפורי לילה בגלי-צה"ל בשעה 5 בבוקר. שיר הזה מביע במספר מילים פשוטות את היסוד להווייתנו האנושית: דאגת הבורא לברואיו, ואהבתו האינסופית אליהם. בסופו של דבר – הכל זה בעצם אהבה.

דף הבית | תקציר | מאמרים | קיצור הדינים | כותבים לנו | מי אנחנו | צור קשר | לתלמידי חכמים | english